ההתחלה לא הייתה קלה, וטוויטר סבלה מבעיה אקוטית: אף אחד לא ממש ידע להסביר מה זה נואה גלאס הוא זה שקיבל את הקרדיט על הצעת השם טוויטר Twttr תחילה, ואז Twitter
בעולם הזה תהיה רק אמנות שמבוססת על שתיקות קפוצות, סערות כבושות, חיוכים מנומסים וישיבה בחושך, וזה, אם להשתמש במטבע לשון מוכר, מאד אשכנזי בעיני לכן, אני חושב שמי שנגועה בסטריאוטיפים זו המבקרת עצמה, שמייד הסיקה שבגלל קצת שערות ומגן דוד מדובר במזרחי וברוסייה

יוספה ברק ואני

אני חושב שכשמנסים לזעזע וליצור פרובוקציה, מותר לפעמים להתפרע גם בכיוונים כאלה.

8
ברק רביד
השימוש בטענות דמגוגיות ובמשחקי שפה שמוצגות כאילו היו טענות מתמטיות ובתיאוריות פוקויאניות ובורידיאניות גם הם מטעים
ציוצים ושערוריות: טוויטר חוגגת 15 שנים
מי שיכול להתעלם מביטויי גזענות כה בוטים בחברה שלנו כלפי ערבים, אתיופיים, מהגרים מאפריקה ונשים ורק ביטויי גזעני כלפי "ספרדים" מ 1908 מטרידים אותו הצטטת או תיאור קריקטורי של מזרחיים ביצירת אמנות, קשה לי להתייחס לכוונותיו ברצינות
ברק רביד
בשנת 2012, לא מספיק "רק" להצביע "על", אלא לספק אלטרנטיבות רוחניות, בדיוק כפי שכפעילים במחאות החברתיות עלינו להתאמץ ולעשות מעשים אמיתיים במציאות ולא רק "לייקים" ו"שרינג" בפייסבוק
אף שבישראל טוויטר עדיין לא נחשבת פלטפורמה להמונים, קשה להתכחש להשפעה שלה בעולם המערבי: רק לפני כמה חודשים עוד עסקנו בהרחבה באופן שבו טוויטר העזה לתייג, לסמן, לחסום ובסופו של דבר להשעות סופית את נשיא ארה"ב לשעבר, - מי שבמידה רבה טיפס באמצעות טוויטר כל הדרך אל הבית הלבן כולה ערס מתחיל עם בחורה, איך אמרו האשכנזים האלה, ווט יו סי איז ווט יו גט או משהו כזה
אבל, יש בהחלט משהו גזעני בציורים: הצגת הצדדים בעימות באופן סטריאוטיפי מובהק ובכן, מכל תחומי הידע, הפרספקטיבה הסוציולוגית הכי פחות נזהרת בקדושתה של האמנות והיא ניגשת לאמנות כמו לכל שדה אחר בלי לעשות הנחות

הפרובוקטיביות של יוספה

אין כאן גם מטאפורה, כי אין הבדל בין הציור למה שצוייר.

16
יוספה ברק נצפתה עם מבזקן חדשות 12 הצעיר ממנה ב
הם ראו שהם יכולים לנסות להעלות עת עצמם על חשבון אחרים
ציוצים ושערוריות: טוויטר חוגגת 15 שנים
קורה לא פעם שדברים שאנו עושים ומתכוונים אליהם בצורה אחת מחוללים פעולה ששונה לחלוטין מכוונתנו המקורית, או כפי שהיטיב לנסח מקס וובר: "התוצאות הבלתי מכוונות של הפעולה"
הפרובוקטיביות של יוספה
יש גזענות כלפי ערבים, שחורים, נשים ועוד
האמנים ושדה האמנות רגישים מאוד לדימוי הנשגב שהם זוכים לו בעולם החברתי והשאלה המרכזית, האם ניתן לבקר בכלל פעולה אירונית מבלי להחשב כ"יצור לא מתוחכם", חסר חוש הומור או לא "משלנו"? המהלך הזה מאפשר לצופה לתת מבט שמאשרר את המערביות שלו מבלי שמעמדו המוסרי נפגע
ב"מזרחית" המלה "ערס" לאו דוקא מתארת מזרחים, אך ב"רוסית" היא מתארת רק אותם בציור "עבודה ראשונה בישראל" המשפחה המזרחית מצוירת בדיוק באותה הדרך בה מצויר "איציק"

אל תעלו אמנות לפייסבוק, כל הערסים יבואו

האם מאחר והגדירו אותי "כלא אמנית" וכמי שאיננה מכירה את ההיסטוריה הפנימית של האמנות, או במילים אחרות, לא משלנו, אני משוללת מ"הזכות" לבקר אותה מבחוץ, כסוציולוגית, כאקטיביסטית או כמשתמשת פייסבוק שנתקלה בציור באקראי? לבעיית הזהות של טוויטר היו גם היבטים חיוביים: היא השאירה הרבה מקום לחדשנות, להמצאה ולהתפתחות יחד עם המשתמשים עצמם.

29
הפרובוקטיביות של יוספה
מה שניכר היה בדיון הסוער ואף אלים סביב ציוריה של צ'רקסקי הוא הפער האפיסטימולוגי בין הניתוח מפרספקטיבה סוציולוגית לניתוח מהפרספקטיבה של שדה האמנות
יוספה ברק ואני
ביקורת מוסרית על יצירת אמנות לדוגמא, נתפשת כערעור על חפץ מקודש
ציוצים ושערוריות: טוויטר חוגגת 15 שנים
הבת שלי מכירה בערכה, היא אינה שחצנית כמוני, היא אחרת