| ד ואמר ה' למשה דבר ית כל רישי עמא ודון וקטול דחייב קטול קודם ה' לוקביל שמשא ויתוב תקוף רוגזא דה' מישראל | ח ועל בתר גוברא בר ישראל לקובתא ובזע ית תרוויהון ית גוברא בר ישראל וית איתתא במעהא ואתכלי מותנא מעל בני ישראל |
|---|---|
| הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו' א | הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו' א |
לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִין וְלָעֲרֵלִין, לַטְּהוֹרִים וְלַטְּמֵאִים, פָּטוּר.
14| היא מום בקדשים, שנאמר ויקרא כב או יבלת, וחותכים אותה במקדש ביד, דאין בזה אלא משום שבות, דכלאחר יד הוא | לעסקיו חוץ ללשכה: עשרים ושלשה |
|---|---|
| פ"א עשב הוא כשנחתך יוצא ממנו חלב: החוחים והדרדרים - מיני קוצים הן: אסטיס - הוא שצובעין בו כמין תכלת וקורים לו בערבי ני"ל, וקוצרים אותו והוא צומח ודומה לספיח לכך קורהו התנא ספיחי אסטיס: וקוצה - מין ממיני הצבעים י"א שהוא אלעצפו"ר בערבי: יש להן שביעית - קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהם סחורה: ויש להם ביעור - כשיגיע זמן הביעור צריך לבערם, ולקמן בפנים מפורשים דיני הביעור: עיקר - שרש: ערקבלין - רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ועולה ונכרך סביבות הדקל | והא עדיפא מלטלטלו פחות פחות מארבע אמות: אפילו חוץ לתחום |
| צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין, מֻתָּרִים לְמָכְרָן | If you reside in an EU member state besides UK, import VAT on this purchase is not recoverable |
|---|---|
| עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית על ידי פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית, עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית: נטיעה כשמה | דממה נפשך חד מינייהו בכור: זכר ונקבה - ואין ידוע אם יצא זכר תחלה והוא בכור, או נקבה יצאה תחלה ואין כאן דין בכורה: מפריש טלה - משום ספק, ומפקיע עליו קדושת הפטר חמור: והוא לעצמו - שהוא עצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן, דכהן הוי מוציא מחבירו, ועליו הראיה להביא עדים שהזכר יצא תחלה |
ולא חיישינן לטלטול, דאין שבות במקדש: בהמיינו.