| נקפו ימים ונקפו שבועות, ואין קול ואין עונה | |
|---|---|
| נבהל התוכי, פרש כנפיים ופרח | נענה והתקשר אל רעו התוכיין |
ומעשה במרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שהתארח בשבת קודש אצל יהודי נכבד.
| כאשר זכו וחזרו בתשובה - זכה גם התוכי להגדיל את אוצר המילים שלו: כשצלצל הטלפון, היה קורא: הלו, שלום, ברוך ה', בעזרת ה'", וביום שישי, מבלי שאיש יאמר, היה מתחיל לקרקר: "שבת שלום, שבת שלום" | חיפשו בקדחתנות, ולתוכי אין זכר, נעלם ואיננו |
|---|---|
| ברכו על הצטרפותו למשפחת השבים, והחלו לדבר על תחביבם המשותף | טיפל בו במסירות ונקשר אליו |
היה התוכי ממש כבן בית, הכלוב שימש לו רק כמעון לשינה, ובכל שעות היום היה מעופף בבית, נתלה על הכתף, ואף מטייל להנאתו בחצר, הכיר את כל בני הבית בשמם, ורכש אוצר מילים נכבד.
| חלפה שנה, ואיש לא דיווח על הימצאות התוכי ברשותו | והנה לערך בשעה שלוש לפנות בוקר, כשכל בני הבית נמו את שנתם, קם מרן משנתו לעסוק בתורה |
|---|---|
| והנה באחד הימים פנו אל בעל הבית בבקשה: פלוני, חובב תוכים מושבע, התחיל לאחרונה לצעוד את צעדיו הראשונים אל היהדות, ואתה, הרי היה לך בעבר תוכי בביתך, ודאי תמצא אתו שפה שותפת, ותחזקו בדרכו החדשה |
עלה אחד מבני הבית לתקנו, שחרר את הצינור - וזרם מים חמים ניתז למרחוק ושטף את התוכי הנופש.
21