| אימת תלמידי הלשון, ספר תקנות שנועד להורות להם מתי יש לומר כך ואסור בשום פנים לומר כך, מה ההבדל בין וגו' לבין וכו', בין מדוע לבין למה ובין מצקת לבין תרווד | המילה מַנְגֵּשׁ, השקולה במשקל המכשירים, מצטרפת למילים אחרות מן השורש נג"ש שבהן הנו"ן השורשית ניכרת: הַנְגָּשָׁה, מֻנְגָּשׁ וכמובן נָגִישׁ ונְגִישׁוּת |
|---|---|
| הדבר אינו צריך להפתיע, שהרי איברים רבים הם זוגיים, ובהם עיניים, אוזניים, נחיריים, עפעפיים, לחיים, שדיים, שפתיים, ברכיים וכתפיים | בלשון הדיבור משמשת לפעמים צורת היחיד מִכְנָס במשמעות של פריט הלבוש כולו, ואולם שימוש זה אינו תקני |
| נֹגַהּ אפשרות א: זכר להרחבה: 15 | רוח — נקבה אבל בספרות גם זכר 15 |
|---|---|
| צומת אפשרות א: זכר כגון 'צומת מרומזר', 'הצומת הקרוב' | אבינרי, ב"יד הלשון" שלו, מקדיש למילה "גרב" דף שלם של דיון יסודי |
| ואולי אפשר להיעזר בצורות הרבים: -ים לזכר, -ות לנקבה? ובכן, נראה שיש סדר — אולי לא מלא, אבל בכל זאת ברור; ואפשר לתארו כך: ככל שכלל בני האדם מכירים בעל חיים מסוים מקרוב, ומתוך כך גם יודעים להבחין בין הזכר לנקבה של אותו בעל חיים, כן מבדילה גם הלשון העברית בין שם הזכר לשם הנקבה | הנוסח "תראו איזה נעל קניתי", "אני הולכת לקנות סנדל" נפוץ מאוד וכמעט בלעדי |
|---|---|
| בשפה ובעקבותיה ברוב השפות השמיות ובכלל זה בעברית, יש צורת זוגי המציינת עצמים שכמותם כפולה | רגל - רגלים: שָׁלֹשׁ רְגָלִים במדבר כב כח |