| מכשלה נוספת של הסופרת המוזכרת כאן היא הבורות שם, עמ' 83-87 | הרומן מעורר בנו רגשות מנוגדים וסותרים |
|---|---|
| החיים מתנגשים במה שאינו חיים | כסף ומרחב פרטי שהיא מגדירה את הגבולות שלו — מתי מותר להיכנס ומתי זה לא מתאים לה, מקנה לה חופש כלכלי, רוחני ואינטלקטואלי הנדרש ליוצר |
למי מכם יש הכנסה קבועה? השאלה שבה בחרה להתמקד היתה מדוע לא נמנו כמעט נשים עם היוצרים הגדולים של המאות הקודמות, וכיצד עשוי מצב זה להשתנות.
| כאשר תצלחנה להיחלץ מן הכבלים החברתיים המושתים עליהן מבחוץ ומבפנים ולהפיק יצירה אמיתית — או אז תיצור כתיבתן מבנים חדשים, משפטים חדשים, דמויות חדשות, שפה חדשה | השפעת הביקורת מרפת הידיים על הסופרות היתה עצומה, אך חשיבותה מתגמדת לעומת קושי אחר |
|---|---|
| הפסקות שהיא צטטה מתוך ג'יין אייר מבהירות שהכעס פגם ביושרה של שרלוט ברונטה כסופרת | רק מעטות כמו אמילי ברונטה וג'יין אוסטין הצליחו להתגבר על כך |
| לטענתה הסיבה לכך, שבעבר היו הרבה יותר גברים יוצרים מנשים, היא המבנה החברתי המדכא, שזה מאות בשנים חוסם את היצירתיות הנשית; משעבד את הנשים לצורכי משפחתן; מתייג נשים המנסות לכתוב כמטורפות, כאקסצנטריות או כבלתי צנועות וגורם להן עצמן להאמין שאל להן להעז וליצור | |
|---|---|
| כפי שראינו קודם על-פי הדוגמאות שהיא נותנת, מרבית היוצרים, למרות המיתוס סביב נושא זה, היו עשירים וקבלו השכלה גבוהה ושני אלה מקנים חירות אינטלקטואלית | האם החינוך אינו צריך להבליט ולחזק דווקא את ההבדלים ולא את נקודות הדמיון? חירות אינטלקטואלית מותנית בתנאים חומריים והשירה מותנית בחירות אינטלקטואלית והנשים היו תמיד עניות, לא רק במאתיים השנים האחרונות, אלא מאז ומתמיד |
מסורת, מבחינתה של וולף, היא משענת הכרחית עבור כל סופר; "שהרי ספרים ממשיכים זה את זה, למרות הרגלנו להעריך אותם בנפרד.
24