יש מי שתירץ שגם בה יש "קללות שקילל משה ורוצים לסיימן קודם ראש השנה", ויש מי שתירץ "לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת בין קללות לראש השנה" יש מכתבי היד שבהם הנוסחה "תכלה" גם חותמת את הפיוט, ללא זכר ל"תחל" או "ותחל"
נסיים בברכה אחרונה וחביבה, למפעל "עלי קטיף" עם היכנסו לבניין הקבע, ולתושבי כפר דרום נאחל המשך בנייה והתרחבות ולעומתם בקטעי גניזה מוצאים "תחל שנה וברכותיה" לכל אורך הפיוט

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

אבל מהתוס' שם ד"ה קללות משתמע שאין לקוראן בסמוך לר"ה ממש, וז"ל: "לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל, שלא להסמיך הקללות לר"ה".

6
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
וזוהי כוונת המנהג, להסמיך את הפיוט לערבית של ליל חג ועי' בסידור בית יעקב ליעב"ץ
תחל שנה וברכותיה
צער השכינה והגלות, צרות הנדודים וסבל היחידים מחד גיסא, ומאידך גיסא ציפיה וחזון לשוב לציון, התגשמות תקוות הדורות מקדם, באמונה ובבטחה לשנה הבאה
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה"
ברם התחקות אחר הנוסח המקורי מותירה כמה סימני שאלה
ואם ח"ו חשבון הנפש היה מוליד נביקת רוח ושבירת האופי לא היתה מתאפשרת הנביטה וההתפרצות הפנימית וכן נפסק בשו"ע או"ח תכח, סעי' ד : "אתם נצבים קודם ר"ה"

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

נמצאנו למדים שהפיוט בכניסתו של חג לא מציין את קללתה וזילותה של השנה שחלפה, אלא הוא מציין את כמיהתה של הנפש לצמיחה, לחילוץ עצמות לקראת השנה שתבוא - "לברכה ולא לקללה".

7
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
הרי שלפני ר"ה ממש ההתכוננות אינה ע"י קללות אלא ע"י תשובה
תחל שנה וברכותיה
בסידורים שבידינו ובעדי נוסח קדומים נחתם הבית האחרון, בניגוד לשאר הבתים, במילים "תחל שנה וברכותיה"
תחל שנה וברכותיה
ואומנם פוסקי ימי הביניים התקשו בפשר ההנחיה, שכן 'ניצבים' שאחרי 'כי תבוא' היא הפרשה שנקראת לפני ראש השנה