| מניין לנו כל כך הרבה צורות למילת התנאי הבטל בשלילה? בימי הביניים, שעה שלפני כותבי העברית עמדו מבחר מקורות וכל שלל הצורות האפשריות, נעשה השימוש ב'אלמלי' סדיר אפילו פחות | מילית התנאי העיקרית בלשוננו — אִם — משמשת למשפטי תנאי קיים |
|---|---|
| בשנת תשי"ב 1952 הציע זאב בן־חיים לוועד הלשון כי תקוים 'אלמלי' בהוראה שלילית בלבד, כפי שהייתה הוראתה היסודית, וכך מקובל גם בימינו | לעומת התנאי הקיים — במשפט תנאי בטל הדובר יודע שהתנאי לא יתקיים והוא מתאר מצב תאורטי — מה היה קורה אילו היה המצב שונה מכפי שאכן קרה |
ההנחה היא ש'אלמלי' התפתחה מ'אלולי' שקדמה לה, ובמקורה הייתה הוראתה שלילה בלבד אילוּ לֹא.
6| לכל אחד מהם מבנה ייחודי וגם מיליות תנאי משלו | מגילה כא ע"א, תוספות ד"ה 'אלמלא' |
|---|---|
| בספרות המקראית המאוחרת נקרית אִלּוּ פעמיים: " וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ" קהלת ו, ו ; " וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" אסתר ז, ד | נראה שהדוברים חשים כי הבְּטֵלוּת כבר מובעת בצירוף היה + בינוני, ולכן הם נוקטים את מילת התנאי הקיים אִם |
היא פותחת את פסוקית התנאי ולאחריה יבוא פועל בעתיד, כגון "אם יֵרד גשם יבוטל הטיול".
3| לא מפתיע כי הוספת המילה 'לא' סללה את הדרך להבנת 'אלמלי' לבדה בהוראה חיובית, למשל "שאלמלא שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, מטשטשות את הארץ" בבלי בבא בתרא טז ע"ב | מכאן שמדובר בהתפתחות פנימית במרחב הבבלי |
|---|---|
| עם תחייתה של העברית ביקשו רבים להימנע לגמרי מן השימוש ב'אלמלי' | הוראתה, אם לחיוב אם לשלילה, איננה תלויה בכתיב כלל |