| בתיאור בספר נחמיה נזכרים מ רק הלולב וההדס, אך לא ה ו | קישור נוסף לתקופה זו הוא משום שמתוך שאדם אוסף את יבולו שהוא עמל עליו, הוא עלול להגיע לידי גבהות הלב |
|---|---|
| כל האווירה שלו היא מאוד חקלאית: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית החוצה וישיבה תחת סכך צמחי | בסוכות היו מעלים ל של ו שנבצרו זה לא מכבר כפי שמוזכר ב: 'פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה' |
| יש הקוראים לו "יום חיבוט ערבה" | רק בתקופת גדיד ה בסוף הקיץ נאספות כל המשפחות שרעו בנפרד אל נווה המדבר, ובמשך מספר שבועות שוקק המקום חיים |
|---|---|
| כיוון שכל אחת מעשרים וארבע רצתה להקריב פר, הנהיגו שכל משמרת שהקריבה פר לא תקריב פר למחרת למעט ביום הראשון והשני בהם היו 25 פרים, ולכן המשמרת שהקריבה את הפר הראשון ביום הראשון הייתה מקריבה גם את הפר האחרון ביום השני | בשחרית, אחרי תפילת העמידה, מוסיפים "הלל" שלם |
| מנהג נפוץ הוא הזמנת אורחים סמליים, הנקראים "אורחים" ב , לשבת בסוכה | סוכות הוא החג שמסיים את השנה החקלאית, ובתקופה זו אוספים את התבואה, ולכן יש בו שמחה |
|---|---|
| נטילת ארבעת המינים, או נטילת לולב, כפי שהמצווה מכונה בלשון , היא לקיחת ארבעה מיני צמחים: השדרה המרכזית של ה , ממשפחת , שלושה ושתי ערבי נחל , ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום ה | בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת |
מנהג ה שכל אחד קורא את המגילה מתוך מודפס ואין מברכים על קריאתה.
7