| נמצא שהציווי הרביעי 'דְּעוּ' הוא הציווי האמצעי | כו עָזְרֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי; הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ |
|---|---|
| כז וְיֵדְעוּ, כִּי-יָדְךָ זֹּאת; אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ | יא כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ-- גָּבַר חַסְדּוֹ, עַל-יְרֵאָיו |
| ובמזמור ס"ו, ח—יב נאמר: ח בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ | פירוש אחר: 'אנחנו' נמשך למעלה ולמטה: 'ולו אנחנו — אנחנו עמו וצאן מרעיתו, הצאן אשר הוא רועה |
|---|---|
| ננסה לבאר את שלושת הרכיבים בפסוק, ונלך מן הסוף, רְכיב מספר 3, אל ההתחלה, שהרי המילים "עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ", שהן בלא ספק כינוי לעם ישראל, מקרינות משמעות פרשנית מיוחדת על מה שלפניהן, וכן על ההנמקה בשלמותה | התחושה של ראב"ע שמילים אלו עומדות לעצמן ואינן המשך למה שלפניהן, אכן צודקת |
מה העילה הנזכרת בו להלל את ה' — איזו מידה ממידותיו של ה' או איזה מעשה ממעשיו? קריאה להלל מעשי: "שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו.
13| נשאל שם האם לשייכות זו ישנן השלכות פרשניות על מזמורנו, והאם לפרשנות מזמורנו יכולה להיות השפעה על פרשנותם של קודמיו | הוא פותח בקריאת זימון להלל את ה' הן בהשמעת קולות תרועה והן במעשים: הָרִיעוּ לַה' |
|---|---|
| וכדי שיהיה שלוש פעמים י"ג, שזה בבחינת "הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" קהלת ד,יב | יא יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ; וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ |
נראה לנו שמילים אלו עומדות במקומן המתאים, אלא שהן משמשות כמילות פנייה הפותחות את הקריאה הבאה מיד אחריהם בפסוק ד! המזמור נאמר בכל יום כחלק מ שב, בימי חול, בשבת, בחגים ובמועדים.