נמצא שהציווי הרביעי 'דְּעוּ' הוא הציווי האמצעי כו עָזְרֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי; הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ
כז וְיֵדְעוּ, כִּי-יָדְךָ זֹּאת; אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ יא כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ-- גָּבַר חַסְדּוֹ, עַל-יְרֵאָיו

תהילים ליום שבת

ד הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב.

12
תהילים השלם, מחולק, יומי
אמנם גם במזמור הודיה אנו מוצאים לעתים פנייה לנוכחים להלל את ה' על הטובה שעשה לדובר במזמור, וכפי שכתב עמוס חכם ז"ל בביאורו לפסוק א במזמורנו: "דרך המודים לה', שהם מהללים אותו בציבור, ומבקשים שכל הציבור ישתתף עמהם בהודאתם ובשמחתם", אולם במקרה זה הפנייה תהא אישית ותהא מנומקת באירוע אישי של ישועה שהדובר במזמור חווה
תהילים
הקריאה אל ה' נעשית "ממעמקים"
תהלים ק
טו אֱנוֹשׁ, כֶּחָצִיר יָמָיו; כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כֵּן יָצִיץ
ובמזמור ס"ו, ח—יב נאמר: ח בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ פירוש אחר: 'אנחנו' נמשך למעלה ולמטה: 'ולו אנחנו — אנחנו עמו וצאן מרעיתו, הצאן אשר הוא רועה
ננסה לבאר את שלושת הרכיבים בפסוק, ונלך מן הסוף, רְכיב מספר 3, אל ההתחלה, שהרי המילים "עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ", שהן בלא ספק כינוי לעם ישראל, מקרינות משמעות פרשנית מיוחדת על מה שלפניהן, וכן על ההנמקה בשלמותה התחושה של ראב"ע שמילים אלו עומדות לעצמן ואינן המשך למה שלפניהן, אכן צודקת

תהילים

מה העילה הנזכרת בו להלל את ה' — איזו מידה ממידותיו של ה' או איזה מעשה ממעשיו? קריאה להלל מעשי: "שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו.

13
תהילים השלם, מחולק, יומי
כא וְאַתָּה, יְהוִה אֲדֹנָי-- עֲשֵׂה-אִתִּי, לְמַעַן שְׁמֶךָ; כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ, הַצִּילֵנִי
תהילים ק'
וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא: 1רבי טרפון
תהילים פרק ק
נשאל שם האם לשייכות זו ישנן השלכות פרשניות על מזמורנו, והאם לפרשנות מזמורנו יכולה להיות השפעה על פרשנותם של קודמיו הוא פותח בקריאת זימון להלל את ה' הן בהשמעת קולות תרועה והן במעשים: הָרִיעוּ לַה'
וכדי שיהיה שלוש פעמים י"ג, שזה בבחינת "הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" קהלת ד,יב יא יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ; וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ

תהילים פרק ק

נראה לנו שמילים אלו עומדות במקומן המתאים, אלא שהן משמשות כמילות פנייה הפותחות את הקריאה הבאה מיד אחריהם בפסוק ד! המזמור נאמר בכל יום כחלק מ שב, בימי חול, בשבת, בחגים ובמועדים.

תהלים ק
דבר זה סותר את מסקנתנו בסעיף ב, כי הקריאה במזמורנו מופנית לכלל האנושות — "כָּל הָאָרֶץ"
תהילים השלם, מחולק, יומי
טו וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ-- לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם, לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד
תהילים פרק ק
דבר זה משנה באופן חריף את משמעותה של הנמקה זו: המשורר הקורא ל'כל הארץ' להריע לה' וכו' המשורר, ולא עם ישראל! עיקר עניינו של המזמור היא הקריאה להלל את ה' באמצעות כלי נגינה שונים