| טליה הפכה אדומה מהתיאורים, יעל ראתה אותה וחייכה | |
|---|---|
| ומכאן: "…הלבישו את החתן בגד לבן ונתנו אפר בראשו במקום הנחת תפילין | ח וטיהרתים, מכל-עוונם אשר חטאו-לי; וסלחתי, לכל-עוונותיהם אשר חטאו-לי, ואשר, פשעו בי |
בפרק ט"ו, תוך ששופך הנביא "אש וגופרית" על עם ישראל "אשר למוות למוות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי.
1| לאט לאט היא התחילה להיפתח בפניו ואחרי החיבוק הגיעו גם הנשיקות, בהתחלה נשיקות בלחי ונשיקות קלות על השפתיים ועד מהרה מצאו את עצמם מתנשקים בתאווה, היא ידעה שהיא רוצה יותר מזה אבל לא העזה לומר לו | אכן בפורים שכולו סימן להצלת גופו של עם ישראל מגזרת "להשמיד להרוג ולאבד", ואשר על כן מצוותו בהנאות הגוף "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" אסתר ט כב — כאן ורק כאן קודמת השמחה הגופנית לששון הרוחני |
|---|---|
| ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה | רק בשביל לקבל חיבוק אירועים הם מזמן לא ציון דרך כמו שהם ברומטר |
יכול כי בשוגג נפלו טעויות במילות השירים.
| מְהֵרָה ה' אלוהינו יישָמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה…" בשלב זה, כזכור, הצטרפנו כולנו לרב ופצחנו פינו בזמרת "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" | יום הלימודים עבר מהר כשבמשך כל היום טליה ניסתה להתרכז אבל כמעט ולא הצליחה, היא חזרה הביתה מוקדם והתכוננה לדייט הראשון שלה, התלבשה והתחרטה מספר פעמים עד שמצאה משהו שיתאים |
|---|---|
| כל שעשה מחבר הברכות הוא שזיקק וטיהר מתוך דברי ירמיהו את האזכורים הנוגים של החורבן והותירנו רק עם ששון החתן והכלה בירושלים ובערי יהודה |