| ונלענ"ד, שבדרך זו אפשר ג"כ להבין את הגמ' במס' מגילה | כיון שעלינו לומר שאין אנחנו רק מדגישים את הפן החיצוני, הפן המעשי |
|---|---|
| בזה מובן, למה דוקא המילה ששון, שייכת לעניין של מילה |
| ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' | השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא" |
|---|---|
| אז רואים כאן שבשלשת הרגלים כולם עולים לבית המקדש, יש התקבצות גדולה של בני ישראל | נלענ"ד, שלאור הדברים הללו יש לבאר כך: הויכוח בין שני המינים היה ויכוח אדיאולוגי ועקרוני, מה העיקר - הפן הפנימי או הפן החיצוני של האדם? אמר לו שמחה לששון, אני עדיף ממך כיון שכתוב "שמחה וששון ליהודים" |
| וכביכול, איבדנו את לבושי המלכות | לכן, שייכת המילה שמחה לגבי יו"ט |
|---|---|
| במס' מגילה דף טז':- כתוב: " 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר 'כי נר מצוה ותורה אור' | ביו"ט דוקא צריך להתקבץ ביחד, לשבת עם עניים, לשמח אותם, אבל בשבת אין צריך לעשות זאת |
וכן מה היה הויכוח בין ששון לר' אבהו? יש להבין, למה דוקא שמחה נאמרת לגבי יו"ט וששון לגבי מילה? אבל לגבי יו"ט - שייך שמחה, מכיון שהעניין ביו"ט הוא החיצוניות, העניין של האכילה ושתיה.
8