| וכך עמוס קינן מתאר עתיד מצמרר כזה: "עמק יזרעאל לפני, בכל הדרו | כן, יצוקה בברונזה, אבל אישה השחה אל הארץ |
|---|---|
| מאז סוף לימודיי בבצלאל ועד סוף שנות ה־80 הצגתי ציורים של העמק בצבעי אדמה כהים וקיבלתי ביקורות לא טובות, אבל המשכתי בדרכי" | היו אלה אולי הגעגועים לבית ולנוף שהוא כל כך אוהב |
בימין הציור של שמיר יש שעון שהוא גם מתקתק את הזמן חולף "הבל הבלים, הכול הבל" והוא גם כמטען נפיץ של אידיליות משפחתיות.
1| האם באמת "באה מנוחה ליגע", כדברי אלתרמן, או שאולי המתבן של קיבוץ מזרע עדיין עולה באש? אלה המספרים את סיפור נפילתו, תרתי משמע, של הטייס הצעיר, שבים ונדרשים לרומן " פונטנלה" של מאיר שלו, בו תיאר הסופר את רגע האירוע הטראגי: "…כך שכבנו בשדה גם ביום ההוא, כשנפל המטוס בשדות הכפר | זה קורה שנה אחרי שקיבל את 'פרס העמק' |
|---|---|
| דמויותיו כמו יוצאות מהבד אל הצופה ונוכחותן מעוררת שאלות בדבר מקומו של האדם בחברה בת-זמננו | ציירתי אותו בתקופה שלימדו אותנו בבצלאל שהציור מת ושאנשים לא רוצים לצייר יותר |
ח"נ ביאליק, ספיח "מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום ; יש לסיים אותו, להפכו למסוים, בעל צורה מסוימת — זה מה שממקם מקום, שם נקודה, מתחיל פרספקטיבה, מושך קו אופק, יוצר עולם, בורא דמות, תולה תקווה, מקדם עלילה.