| וצירפו לפירושם זה סברה, שהדעת נותנת לפרש כך את דברי רבא, שהרי במצב של "דלא ידע" לא תקויים כוונת החיוב שחייבו חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה, שהרי לא תהיה בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס | כעונש, מציע לו הקב"ה לבחור בין שלושה עונשים |
|---|---|
| מנהג זה פלאי הוא, מה טעם יש בו, לקפץ מעל האש שבתוך הבור | כל יוצאי הצבא שנמנו באותו מפקד עתידים למות במדבר, ואיש מהם לא יהיה חלק מצבא ישראל שיילחם בדרך לארץ ובכניסה אליה |
אם צריך לממן את אדני המשכן, את בדק הבית או את קרבנות הציבור - אפשר למנות את העם באמצעות מחציות שקלים; אבל לערוך מפקד לשם מפקד - אסור.
1| מקווה שתאהבו, אשמח לתגובות בונות וסתם תגובות משמחות | הדברים תמוהים עד מאוד: מדוע נתגלה מקום המקדש לדוד ולעם ישראל רק באופן כאילו מקרי? אבל, למרבה ההפתעה, אין פירוש זה מקובל על הכל |
|---|---|
| הבטתי בו קצת המומה אבל בעיקר כועסת | ויש מי שחידשו ופירשו באופן דומה: גם לדעתם המילים "עד דלא ידע" שבדברי רבא אינם מוסבים על החובה המוזכרת בתחילת דבריו, ואין המילים "עד דלא ידע" גדר בחיוב השתייה, להגיע למצב של "עד דלא ידע", אלא הם דווקא גדר ב פטור מחובת השתייה |
אך ברי שאין חובה להתבסם עד כדי שיגיע למצב של "עד דלא ידע", ואף ייתכן שאין זה מומלץ.
17| לפי המתואר בדברי הימים, ראה דוד בהתגלות ה' באש על המזבח שהקים אות עבורו ועבור ישראל על מקום השכינה: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד - זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱ-לוֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" ומאז, כפי שמפורט בהמשך המקרא, החל דוד להתכונן להקמת בית ה' במקום גורן ארוונה היבוסי, הלא הוא הר הבית | הרגשתי את עיני בוערות בשנאה, נזכרת שלא היה לי בית להתארח בו מפני שדודה לא יכלה לארח אותי וגם כן אלה |
|---|---|
| אני הולכת אחריו החוצה מהחדר בעוד שומעים בבית הקטן את העקבים שלי, אני מלקקת מעט את השפתיים והמפקד לוקח את המפתחות מהדלפק של המטבח, הוא לא מסתכל עלי ולא מעביר אלי אפילו חיוך קטן | מפני שהצלתי את חיו מהמחבלים? הנה אמרו בברכות ל"א ע"א דאין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה, וכ"ה בשו"ע סימן צ"ג ס"ב : "לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו" |
אך לצדיקים בוודאי לא יאונה כל און ולא יבואו ע"י מצוה לידי עבירה, ולכן אין צריכים להשתכר, ושלא במקום הצורך מגרעת היא להשתכר.
5