וצירפו לפירושם זה סברה, שהדעת נותנת לפרש כך את דברי רבא, שהרי במצב של "דלא ידע" לא תקויים כוונת החיוב שחייבו חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה, שהרי לא תהיה בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס כעונש, מציע לו הקב"ה לבחור בין שלושה עונשים
מנהג זה פלאי הוא, מה טעם יש בו, לקפץ מעל האש שבתוך הבור כל יוצאי הצבא שנמנו באותו מפקד עתידים למות במדבר, ואיש מהם לא יהיה חלק מצבא ישראל שיילחם בדרך לארץ ובכניסה אליה

המפקד

אם צריך לממן את אדני המשכן, את בדק הבית או את קרבנות הציבור - אפשר למנות את העם באמצעות מחציות שקלים; אבל לערוך מפקד לשם מפקד - אסור.

1
“כן המפקד.” פרק 8: “אובססיה של שנאה אליו.”
׳ אמרתי ושוב נסיתי ללכת הוא לא שיחרר
“כן המפקד.” פרק 21: “נזכרת”
אך בדוחק רב אפשר לבוא ולטעון שאין כאן חובה גמורה, אלא הדברים נאמרו בגדר הדרכה והמלצה, שכך ראוי לנהוג בפורים
המפקד
פרק כ"ב - הלא הוא שירת דוד ביום הציל ה' אותו מכל אויביו
מקווה שתאהבו, אשמח לתגובות בונות וסתם תגובות משמחות הדברים תמוהים עד מאוד: מדוע נתגלה מקום המקדש לדוד ולעם ישראל רק באופן כאילו מקרי? אבל, למרבה ההפתעה, אין פירוש זה מקובל על הכל
הבטתי בו קצת המומה אבל בעיקר כועסת ויש מי שחידשו ופירשו באופן דומה: גם לדעתם המילים "עד דלא ידע" שבדברי רבא אינם מוסבים על החובה המוזכרת בתחילת דבריו, ואין המילים "עד דלא ידע" גדר בחיוב השתייה, להגיע למצב של "עד דלא ידע", אלא הם דווקא גדר ב פטור מחובת השתייה

“כן המפקד.” פרק 7: “גו’נתן.”

אך ברי שאין חובה להתבסם עד כדי שיגיע למצב של "עד דלא ידע", ואף ייתכן שאין זה מומלץ.

17
מיחייב איניש לבסומי בפוריא?!
והבנתי שבפזיזות שלי הוא כנראה נפגע מהכדורים שלי, רצתי אליו והתנפלתי אל זרועותיו שגיליתי שהוא בסדר
שמחה של מצוה
נספח: עוד מבט על סיפור המגפה סופה של המגפה בימי דוד היה בהקרבת קרבן בגורן ארוונה היבוסי ובעצירת המגפה ע"י ה'
מיחייב איניש לבסומי בפוריא?!
אלא שכאמור, זרעי הכישלון טמונים בקונספציה הזו
לפי המתואר בדברי הימים, ראה דוד בהתגלות ה' באש על המזבח שהקים אות עבורו ועבור ישראל על מקום השכינה: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד - זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱ-לוֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" ומאז, כפי שמפורט בהמשך המקרא, החל דוד להתכונן להקמת בית ה' במקום גורן ארוונה היבוסי, הלא הוא הר הבית הרגשתי את עיני בוערות בשנאה, נזכרת שלא היה לי בית להתארח בו מפני שדודה לא יכלה לארח אותי וגם כן אלה
אני הולכת אחריו החוצה מהחדר בעוד שומעים בבית הקטן את העקבים שלי, אני מלקקת מעט את השפתיים והמפקד לוקח את המפתחות מהדלפק של המטבח, הוא לא מסתכל עלי ולא מעביר אלי אפילו חיוך קטן מפני שהצלתי את חיו מהמחבלים? הנה אמרו בברכות ל"א ע"א דאין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה, וכ"ה בשו"ע סימן צ"ג ס"ב : "לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו"

המפקד

אך לצדיקים בוודאי לא יאונה כל און ולא יבואו ע"י מצוה לידי עבירה, ולכן אין צריכים להשתכר, ושלא במקום הצורך מגרעת היא להשתכר.

5
“כן המפקד.” פרק 18: “עיניים ירוקות לא נראות”
אבל, ישנם לא מעטים שהבינו את דברי רבא אחרת, שהבדל קטן יש כאן בין ארור המן לברוך מרדכי, והיוצא מדבריהם שכבר לאחר התבסמות מועטה יגיע המתבסם למצב של "דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
“כן המפקד.” פרק 21: “נזכרת”
לכן, בעת המפקד הראשון לא היה טעם לעסוק בשאלות החלוקה, ולכן נמנה העם רק לצבא, ואילו בעת המפקד השני אין כבר צורך בהכנות למלחמה, אך קיים צורך דחוף להכין את היסודות לחלוקת הארץ לנחלות
“כן המפקד.” פרק 7: “גו’נתן.”
מה כל כך שונה בי? והנה, כאשר אנו מבקשים את הסיבות לכשלון הניסיון הראשון להוביל את בני ישראל לארץ, אין אנו יכולים לחפש אותן רק בחטא עצמו - חטא המרגלים